כיצד האדריכלות מעוררת גם רגשות שלילים

אהבת את המאמר? אשמח לדעת:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תחקיר וניתוח אדריכלי – יד ושם

ראשית אומר ואגיד שלאחר ביקורים רבים ביד ושם ומסע לעומק בפולין ובמחנות ההשמדה מתוך הכרות עם ההיסטוריה של העם היהודי ומתוך מסע אמונה והתחברות לצער ולגיון .

ואם גם אתם עוד לא ביקרתם ביד ושם אני ממליצה לכם לבקר בו לא כי הוא תוצר אדריכלי מטורף , אלא כי כיהודים חובה עלינו להכיר את ההיסטוריה שלנו את הכאב והרדיפות והמלחמות שמלוות אותנו עד היום.

ולאחר זאת הרשה לעצמי גם לומר שהרבה למדתי מהארכיטקטורה של האדריכל משה ספדיה לתכנונו של המוזיאון – ממנו למדתי כמה השפעה פסיכולוגית יש לנו כאדריכלים בכל חלל שהוא.

לפני כל עיצוב חלל אנו מגדירים לעצמנו מה אנחנו רוצים שהמשתמש יחוש וירגיש ברובם   של החללים אנחנו רוצים תחילה לעורר רגשות חיוביים אצל האדם . אבל במוזיאון השואה – זה לא נראה כך, המטרה היא לא לעורר רגשות חיוביים אלא דווקא שלילים – כי לפעמים כדי שנבין ונרגיש צער וכאב של אחרים – האדם צריך עזרים חיצוניים

ומבנה המוזיאון מעורר אצלנו בדיוק את הרגשות הנכונים.

  • נתחיל את הסיור שלנו מהמבנה החיצוני מנסרה מבטון חשוף החוצה את ההר מצידו האחד לצד השני – ושומרת על מראה ההר והיער בשלומתם ללא הפרעות של אלמנטים תקועים.

קישור לתמונה 

  • כאשר האדם נכנס לתוך אותו משולש הוא מרגיש בדיוק את הביטוי " הקירות סוגרים עליו " הוא מרגיש קצת חנוק, מסוגר . ולא רק זאת – כל הקירות מבחוץ ומבפנים הינם בטון חשוף – המהווה תחושה של קרירות , אפלוליות וקצת דכאון.

קישור לתמונה 

  • והכי חשוב בכל מבנה המוזיאון אין חלונות בצדדים אלא רק חלון עליון בשפיץ המשולש – המהווה זריקת אור מהוממת לחלל ושומרת על האווירה החשוכה בחלל .

קישור לתמונות 

  • אך אם הצלחתם לחוות את כל המוזיאון ולסיים את כל המסלול המשלוש נפתח לכדי פתח רחב הפונה לנוף ירושלמי ומכניס הרבה אור- המהווה " את האור בקצה המנהרה "- ומראה לנו את התקווה ואת האור שצמח מתוך החושך.

קישור לתמונות 

  • במוזיאון עצמו – לא ניתן לדלג על חדרים ולעבור את כולו במהירות – התכנון האדריכלי קובע לאדם לסייר ולעבור בכל החדרים ולחוות את כל המראות והזכרונות – ולעבור שלב שלב , וחדר חדר – כאשר מתחילת מוזיאון ועד סופו ניתן לראות את המסדרון הראשי המחבר בין כל החדרים.

כל התחושה הזו במוזיאון המנסרה – תחושת המחנק, החושך, אפלוליות , דכאון – יותר אצל האדם מאית מאותה תחושה שחוו אחינו היהודים בשואה – ואז הוא פתוח להבין לעומק מה הם חוו – כך שגם אם הכנסו אדם עליז למוזיאון הוא יצא מעורר .

  • בחדר האחרון של המוזיאון נמצא היכל השמות – מבנה הבנוי כספירלה הסובב את האדם הצופה מכל הכיוונים בקלסרי השמות , ובתמונות הנספים – ולא רק זאת אם תביטו למטה בבור אשר יש בו מעט מים – וכל התמונות משתקפות בחזרה – הבור הזה יוצר תחושה של שאול – של בור ללא תחתית – של אין סוף ואבדון – בדיוק כפי שצריך להרגיש מי שרואה את כל הנספים.

וכמובן אם יד ושם עורר בנו תחושות קשות – עוד לפני שאנחנו מדברים מה ראינו בו – אלא רק ע"י הכניסה שלנו אליו – באותה מידה אנחנו יכולים להשפיע רגשות חיוביים בבתים שלנו , רגשות חיובים בחנויות שיעוררו דווקא תאבון לקניה ורכישה ועוד…

מאמרים נוספים שתרצו לקרוא

אדריכלות

כיצד האדריכלות מעוררת גם רגשות שלילים

עיצוב פנים

איך אתם מרגישים בבית שלכם ?

אדריכלות

תכניות מכר

הום סטיילינג

להיות בבית מלון בתוך הבית ? – עשה זאת בעצמך!

עיצוב פנים

מדוע לקחת מפקח בניה?

אדריכלות

התכנון והעיצוב ככלי פסיכולוגי למכירה